השקעה כדאית 

השקעה כדאית

אנשים סביבי עסוקים בהשקעות. בכל מיני אפיקים, בבורסה, באגרות חוב, ב"ריסק" (סיכון) או דווקא אפיק סולידי. משיקים בעבודה, משקיעים בילדים שלהם- קונים, מתרוצצים בין חוגים וחברים, לוקחים, מחזירים...

אנשים סביבי מוכנים להשקיע במותגים יקרים, ברכב שלהם, בכלב שלהם, בבית. משקיעים – באמת משקיעים, אבל מה עם להשקיע נטו בעצמם? זמן, אנרגיה ולעיתים גם משאב כלכלי. השקעה שכזו מהותה הסתכלות פנימה, כזו הבוחנת מה עובד לנו יותר ומה פחות,הכרה במצב,קבלתו והתמדדות עימו. השקעה בנו שהיא לא ביחס למשהו אחר או מישהו אחר, שמה אותנו במקום הראשון בסדרי העדיפויות ותשומת הלב, במלוא הרצינות, נשמע לכם טוב? מוכר? אני חייבת לציין שאני מוצאת שזו פעולה ממש לא פשוטה עבור אנשים רבים שאני פוגשת. אנשים רבים חושבים שהשקעה היא משהו פיזי, אנו משלמים סכום כסף ובתמורה מקבלים מוצר מסוים או שרות (שגם הוא פיזי) שניתן לנו לדוגמא- מלצרות, שטיפת הרכב, משלוח וכו' או רכישת ידע מקצועי – כגון שרות איש מקצועי כמו עורך דין, רואה חשבון וכו'.

ההשקעה שאני מדברת עליה, דווקא נשמעת לאנשים רבים כתוכנית מבריקה, מאוד אטרקטיבית- עד שהם מבינים שדרושה השקעה, רחוקה מלהיות רק כספית- להיפך. אני מתכוונת להשקעה בנו, לעצור את הזרם השוטף של מהלך חיינו, לשאול את עצמנו שאלות, לחקור, ליצור את החיים שהיינו רוצים שיהיו לנו ולא לחכות לנס שיקרה. אומנם אלו הן נסיבות חיינו, אך הגיעה העת לקחת אחריות, להשקיע אף על פי ולמרות שקיים "ריסק" (סיכון),מתוך התבוננות בסיכוי הפוטנציאלי האפשרי שקיים במימוש הרצונות שלנו, התשוקות, התגברות על מחסומים ומכשולים בדרכנו.

למה לאנשים יותר קל להשקיע באחרים, בדברים אחרים מאשר להפנות את כל תשומת ליבם פנימה לתוכם? שם הם מוכנים לוותר, לדחות ל"מחר-כך" (מסתבר שיש מועד כזה, לא ברור אם הוא מחר או אחר כך, בכל מקרה הוא לא מחייב). לשים את עצמם ב-" "HOLD כאילו שיש להם משהו יותר חשוב מהם...אז נכון שהקריירה חשובה, ואין ספק בכלל שהילדים חשובים וגם חשובה המשפחה. אני רק טוענת שכשאר האדם חווה הצלחה , סיפוק ואושר בחייו (הרבה ככל האפשר), הוא מסוגל להעניק לסביבתו הרבה יותר. הוא מעורר השראה עבורם,מהווה דוגמא אישית, מלא ביצירתיות, נותן ומקבל וחווה זרימה מחודשת וכניסה של "חדש" אל תוך הישן המוכר והידוע. המחויבות לעצמנו היא שתעשה את כל הנס! פריצת הדרך טמונה שם, במחויבות שלנו אלינו, גם כשאיש אינו שומע או יודע, אנחנו יודעים מה סיכמנו עם עצמנו ולא נוותר על זה.

לפתע, המחסומים נראים בעצם כמעברים, הכישלונות הגדולים הם למעשה רק טעויות, נסיבות החיים הן רק ההתחלה והמשך השביל – תלוי בנו.

בהמשך לטור הקודם שכתבתי העוסק בוויתורים, הפעם אני פונה לכל הממתינים לניסים...אולי די? זה לא שיש לי בעיה עם ניסים, להיפך! אני רק חושבת שלא צריך לקרות איזה נס גדול בשביל שניקח אחריות על האופן שבו אנו מנהלים את חיינו, לשנות את מה שאנחנו לא מרוצים ממנו, ואין לי ספק בכלל שזה יכול להיות בכלל לא קל, למעשה זה עשוי להיות קשה, ממש קשה אבל שווה – הכי שווה.

נראה לי בזבוז זמן לחכות שמשהו יקרה, מי מבטיח לנו כמה זמן יש לנו בכלל? ואנחנו מבזבזים אותו בהמתנה...בואו נסכם שנשמור את הניסים לדברים שעליהם אין לנו שום שליטה או השפעה. בכל מה שקשור אלינו, נהיה מוכנים לחולל את הנס בעצמנו. אם נהיה מוכנים להשקיע בנו חצי ממה שאנחנו מוכנים להשקיע באנשים אחרים ותחומים אחרים, הכל יראה יותר טוב, אנחנו המעיין הנובע של חיינו משם הכל מתחיל.

מאחלת חג אורים שמח לכל הקוראים ובני ביתם, מלא בניסים ומעשים!